רש"י על בבא מציעא מ׳ א:י״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:ט״ז רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:י״ח »

17 מַתְנִי׳ יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹמֶשׁ. יוֹצִיא לוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין שֶׁמֶן לְמֵאָה: לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, לוֹג וּמֶחֱצָה בָּלַע. אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק – אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנִים – אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ בֶּלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵירוֹ כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה.

פירוש רש"י על בבא מציעא מ׳ א:י״ז

17 מתני' ליין - אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו הקנקנים בולעין שתות:

18 אף המוכר כו' - כשם שאמרו במפקיד כן אמרו במוכר שהמוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים:

19 למאה - למאה לוג:

« רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:ט״ז רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:י״ח »